Heins

ככה בדיוק דמיינו את אלסקה – עיירה קטנה עם בתים צבעוניים המוקפת בהרים מושלגי פסגות וחוף ים עם מים ירוקים/טורקיז (מינרלים מהפשרת הקרחונים), דובים ודייגים, מעט תיירים ותושבים מקומיים נחמדים. זאת העיירה היינס. על מנת להגיע למקום המקסים הזה נסענו כמעט יומיים, אבל לאחר שבילינו שלושה ימים במקום בהחלט ניתן לסכם ולומר שהיה שווה את זה. עכשיו, דרך אגב, אנחנו בתחילת המסע בין היומיים וחצי מהיינס לוואלדז.

הגענו ליינס ביום שישי בצהריים ולאחר ביקור קצר במרכז המבקרים חנינו את הקראוונים בגן המשחקים המדהים של העיירה והתארגנו על ארוחת צהריים. לאחריה, יצאנו לסיור רכוב ברחובות העיירה והדרמנו עוד קצת אל אגם צ'ילקאט הסמוך לעיירה. האגם הזה מנקז מים מהקרחונים שבסביבה וממנה יוצא נהר קצר (~2 ק"מ) הנשפך למפרץ של היינס (שיושבת למעשה במפרץ למיימי האוקיינוס השקט). האגם משמש את דגי הסלמונים להטלת ביציהם, מה שאומר שהסלמונים מגיעים מהאוקיינוס ומטפסים במעלה הנהר עד לאגם... ובדרך חלקם נאכל על ידי דובים ו/או דייגים... אחת האטרקציות של המקום היא צפייה בדובים בשעות הערב בעודם מגיעים לאגם לדוג דגים, וכך עשינו – סיירנו לאורך הנהר הלוך ושוב, ושוב והלוך, עד אשר הגיח הדב הראשון (והיחידי באותו ערב) ופסע לאיטו לעבר הנהר. אט אט יצאו הדייגים מהנהר ופינו מקום לדייג הגדול והמאיים, שמביחנתו לא התרגש מקהל הצופים, התיישב במים והחל שולה דג אחד דג, מפרק אותם במהירות ומכניס לבטן. מחזה מהמם! במשך כשעה עקבנו אחריו בהתרגשות וצילמנו אותו מכל עבר.

 

ביום השני יצאנו לטיול קצר של כ-5 ק"מ ל- Battery Point – טיול בתוך יער עבות, מלא ירוק, וכמובן מלא עצים המוליך את שפת האוקיינוס. אחרי כשעה הליכה בתוך יער חשוך משהו, יוצאים פתאום אל חוף ים שטוף שמש... חוויה נחמדה וטיול מהנה ומומלץ! אחרי הטיול שמנו פעמינו ליריד השנתי של המחוז. זה בדיוק כמו שרואים בסרטים – היריד נערך בתוך מתחם שמזכיר סט של מערבון – רחובות של בתי עץ צבעוניים ותחושה שעוד רגע ייצא איזה שריף מהמסבאה משמאל. ביריד היו כל מיני דוכנים והופעות. בעיקר התרשמנו מתחרות זריקת גרזנים (קליעה למטרה עם גרזן ארוך וכבד) וממופע Juneau Jumper – מופע קפיצת חבל של ילדים מג'ונו. מה שהם יודעים לעשות השאיר אותנו פעורי פה. היתה אווירה טובה ונראה שאנשי המקום מכירים כולם את כולם ומאוד מאוד חביבים.

היום השלישי היה עמוס. בעוד חלק אחד של החבורה נסע לעיירה לכביסה והצטיידות, פנה החלק השני לשיט קייקים באגם צילקאט. סגרנו תיאומים, לקחנו שני קייקים ויצאנו עם קבוצה נוספת לחתור במשך כשעתיים. קל זה לא היה, אבל הנוף המדהים של האגם בצבע טורקיז, מוקף הרים מושלגים עם אינספור מפלים, מהווה גורם מוטיבציוני בפני עצמו... זאת כמובן מבלי להזכיר את היצר התחרותי של חלק מהמשתתפים. היה שייט מדהים. האגם הזה פשוט נפלא (זאת על אף שלא ראינו בעלי חיים מעניינים). לאחר השיט וארוחת צהריים קלה יצאנו לטיול על עבר Seduction Point. זה שביל ארוך (11 ק"מ כל כיוון) שהולך דרומה לאורך מפרץ צ'ילקוט (שזה מקום אחר מצ'ילקאט). מכיוון שיצאנו רק בארבע למסלול החלטנו לעצור לאחר כ-2.5 ק"מ ולהשתקע בחוף הים. זה האוקיינוס, ובכל זאת המים לא היו מלוחים, ככל הנראה כי הם כל הזמן ניזונים ממי הפשרת השלגים – מה שאומר שהם קרים מאוד מאוד. למרות זאת רובנו נכנסנו לטבילה מרעננת, הקפצנו אבנים על המים ודפקנו מנוחה בשמש הקייצית שהיטיבה עימנו.
בערב, בדרך חזרה לחניון הקראוונים (הראשון שלנו שהיה בו אינטרנט כל הזמן, והמשפחה המתפעלת אותו היתה מאוד נחמדה וגם היה להם כלב סן-ברנרד ענקי) קפצנו לעוד סריקה של הנהר בחיפוש אחר דובים. אחרי שכבר התייאשנו והיינו בדרכנו לקמפינג איתרנו פתאום דובה עם גור מטיילים לחופו של המפרץ. הם היו מאוד חמודים ומכיוון שכבר היה די מאוחר לא היו הרבה אנשים מסביב. עקבנו אחריהם בהתרגשות במשך כחצי שעה ונפרדנו לשלום. סיום יפיפיה לאחד מהמקומות המקסימים ביותר שביקרנו בהם.

תמונות מפארק דנאלי

הדגמת מזחת הנמשכת על ידי כלבי האסקי מדהימים

עפרי עושה דמפינג לקראוון

תמונות מהדרך לדנאלי, הקראוון בתצורת לילה, ואלוף ה"חמש מקלות" בפעולה

כמה תמונות מ- Denali Highway

 

 

 

 

 

Denali Highway

את הימים הבאים בילינו בנסיעה באחד מהכבישים המרשימים באלסקה, ה- Denali Highway. זה שם קצת יומרני לדרך ש-80% מתוך 150 המייל שלה הוא כביש עפר, ולוקח יומיים וחצי לחצות אותה. יחד עם זאת, זאת באמת דרך מדהימה החוצה נחלים, נוסעת לאורכם של נהרות, משקיפה על שרשרות הרים מושלגים, ומתפתלת בין אגמים. ביום הראשון נסענו רק כשלושים מייל עד לחניון לילה על שפת נחל (נחל בקנה מידה אלסקני). למעשה חוץ ממקום חניה ושולחן ליד הנחל אתה לא מקבל יותר מדי (לא חשמל, לא מים, לא דמפינג, לא WIFI, לא כבלים, לא כביסה), אבל מי צריך את כל אלה כשיש נחל בסביבה.

למחרת המשכנו בנסיעה איטית (30-50 מייל בשעה) בכביש העפר. מדי פעם עוצרים לתצפית ותמונות, עד שהגענו לנקודה הגבוהה בכביש (הכביש השני בגובהו בצפון אמריקה) שנקראת Maclaren Summit ושם יצאנו לטיול של כחמישה ק"מ – מסלול יפיפה בטונדרה ירוקה ושטוחה יחסית, עם שביל מסודר שעובר בין אגמים קטנים. על השביל היו כמה נקודות בוץ בהן יכולנו להבחין בעקבות של חיות שונות... אשר לצערנו לא יצא לנו לראות אותן במלואן. הטיול היה ממש מקסים והוליך לקראת רכס הרים שנקרא "רכס אלסקה" שרובו מושלג ומלא בקרחונים ענקיים (לא מגיעים אליהם, רק מתקרבים) החיסרון היחידי של המסלול הוא כמות היתושים שגרמו לכך שלא עצרנו לרגע ועדיין חזרנו עקוצים לגמרי....

המשכנו בנסיעה ושוב עצרנו ללילה ליד אגם מקסים. שוב תנאי הוק-אפ מינימליים, למעט העובדה שהפעם היתה במקום משאבת מים ידנית שכנראה מושכת מים מהנחל שזורם לאגם. זה לא עזר לנו הרבה למקלחות אבל כן שימש אותנו לשטיפת כלים במים הקפואים. בסמוך לאגם נראו כתמים לבנים שנראו כמו שלג/קרח. כישראלים שלא ראו יותר מדי שלג בחייהם לקחתי את הילדים ויצאנו לטיול קצר, בדרך שפילסנו בין צמחיה עבותה, עד לנקודת "הלבן" הקרובה. כשהגענו היתה שמחה גדולה, על אף שמדובר בכתם שלג של כ-30 על 10 מטר. כמובן שהתגלשנו, בנינו איש שלג קטן, ערכנו מלחמת שלג, ועוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת.... היה יום מקסים.

      

פארק דנאלי

היום השני באלסקה הוקדש לנסיעה לפארק דנאלי הידוע כפארק הלאומי היפה/חשוב/גדול ביותר באלסקה (גודלו כשטח מדינת ישראל), שבו ניתן לראות את כל בעלי החיים (על ארבע) הרלונטיים לאלסקה. הדרך היתה יפה ולא ארוכה במיוחד (כ-150 מייל) במהלכה עצרנו במספר תצפיות על רכסי ההרים שבסביבה. באחת מהן (התצפית הדרומית) פצחנו במשחק חמש-מקלות שהתפתח לקרב איימתני בין ארבעת הבנים הגדולים יותר, שבסופו.... איתמר קרע לנו את הצורה (בשני המשחקים). תותח !

בדנאלי אין הרבה מקומות קפמפינג/RV ולכן זה המקום היחידי בו הזמנו מקום מהארץ, ומזל שכך. לצערינו גם כאן ההוק-אפ הוא מינימלי, ללא חשמל, מים או דמפינג, כלומר רק שולחן, מקום למדורה והרבה יתושים. התמקמנו ויצאנו לטיול של כחמישה ק"מ לעיירה הקרובה לארוחת ערב, שהתבררה כסנדביץ בסאבווי.

בבוקר התייצבנו לטיול בשמורה אותו גם כן הזמנו מראש. דנאלי הוא פארק בו אפשר לטייל רק בסיורים מאורגנים ואנחנו בחרנו בסיור הכמעט הכי ארוך המגיע עד ל- Wonder Lake (כ-12 שעות נסיעה באוטובוס כמו school bus הלוך וחזור). מהות הסיור היא לראות את השמורה, לעבור בכל מיני נקודות תצפית עם הסברים, לראות נופים... אך בעיקר בעיקר לחפש חיות. אתה נוסע 12 שעות באוטובוס לא בדיוק נוח (מזכיר יותר טיולית של הצבא) וכל הזמן נועץ את העיניים בצידי הדרך כדי לאתר חיה או שתיים. זאת כמובן אם אין לך שישה ילדים איתך, שהרי אז צריך להעסיק אותם (וגם את עצמך, כי 12 שעות באוטובוס, לא חשוב איפה, זה לא עניין של מה בכך). אז מה הצלחנו לראות – (1) דוב חום שרבץ על רכס במרחק ~500 מטר מאיתנו, (2) מוס ממרחק 400 מטר, (3) עדר של 29 קריבו (סוג של מוס/אייל), (4) והשיא – דובת גריזלי עם שני גורים (ממרחק ~50 מטר) אוכלים שאריות של כבשה כלשהי. אטרקציה נוספת של הפארק היא הר מקינלי המתנשא לגובה של 6,194 מטרים (הגבוה בצפון אמריקה!). זה באמת הר מרשים משום שהוא מתרומם בבת אחת מגובה של 600 מטר עד למעל 6000 מטר. מסתבר שזה די נדיר, ובכל מקרה זה יפה.... רק אם מגיעים ביום מתאים ללא עננים. לצערינו הביקור שלנו בדנאלי היה ביום מעוננן משהו, מה שלא איפשר לנו לראות את הפיסגה ולמעשה מנע מאיתנו לראות את ההר... מאכזב L. זה לא שירד גשם או שהיו סופות, אבל זה שלא היתה שמש ושהשמיים היו מעוננים העיב במשהו על היום כולו ועל הסיור בפארק דנאלי כולו.

עולים על הקרוואן ומתחילים בתנועה

אחרי ארוחת בוקר קצרה (ולא טעימה) נסענו לסוכנות השכרת הקרוואן. חיכינו כשעה, ראינו סרט הסבר מטופש, חתמנו על כל טופס אפשרי, שילמנו הרבה כסף (4500$~ לשלושה שבועות, למי שמתעניין) וקיבלנו את הבית-אוטו שלנו לשלושת השבועות הקרובים.

זה כבר טיול הקראוונים הרביעי שלנו (קדמו לו טיולים בקנדדה, בארה"ב ובנורבגיה) ועדיין עולם הקראוונים הוא מרתק ויש בו משום חוויה בפני עצמה. מדהים איך דחפו כל כך הרבה לתוך 25 פיט (7.62 מטר)- יש בו שש מיטות (2 מעל הנהג, 2 בחדר אחורי, 2 בחלל המרכזי), שולחן אוכל, מטבח מלא (כיור, מיקרוגל, תנור ומקרר), מקלחת ושירותים, טלויזיה ומערכת שמע משוכללת, והרבה הרבה תאי איכסון.

התחנה הבאה היא , כמובן, Costco בה מילאנו את הקראוון באריזות ענק של רוב המצרכים שנצטרך במשך שלושה שבועות. משם להמשך השלמות ב-טרגט ובוול-מארט ומשם תחילת תנועה לכיוון צפון אל עבר פארק דנלי המפורסם. התוכנית היא להגיע אליו במשך יומים של נסיעה איטית.

ביום הראשון נסענו כמאה ק"מ עד לקמפינג. זה היה חניון קראוונים פשוט מאוד (בלי אפשרות דמפינג או חיבור לחשמל) ועדיין זאת היתה פנינה שקטה על גדת נהר נחמד. בישלנו ארוחת ערב שלאחריה עברנו לספורט הלאומי באלסקה – ציד יתושים לפני השינה. זה ידוע שבקיץ יש כאן הרבה יתושים, אבל ממש הרבה, ולמרות שסגרנו את כל הרשתות עדיין הצליחו להשתחל לקראוון מספר לא מבוטל של יתושים. ברובם טבחנו ואלה שנותרו חיים טבחו בנו במהלך הלילה. עוד פרוייקט אחד לפני השינה הוא האפלת הקראוון לפני השינה מאחר וגם באחת בלילה עדיין יש כאן אור. זה די משבש את תחושת העייפות ושעות השינה, אבל אחרי כיסוי הוילונות, שימוש בשמיכות ומגבות, ניתן להגיע להאפלה סבירה המאפשרת למוח להבין שעכשיו לילה.

לילה טוב.

סיכום קצר של מה שעבר עלינו עד אלסקה..... כאמור הכל התחיל ב-30 שעות של טיסות עד לסיאטל. הטיסות עברו בצורה טובה מאוד בלי הפתעות מיוחדות. כפי שציפיתי הילדים היו מקסימים והתלהבו מכל המראה ונחיתה. הנה כמה מהפנינים של איתן:

·         גרמניה צילצל לאיתן כמשהו  מוכר... כמי שבגן למד משהו על השואה הוא ידע לומר שכולם כאן מתים... "הם מתו ועכשיו אין כאן אנשים, הם עכשיו פסלים"....

·          בהשפעת סרט אקשן כלשהו איתן חיפש את האנשים החזקים שמסוגלים לשבת על הכנף והופתע מכך שאף אחד לא יושב לידו מהצד השני של החלון

·         אחרי שהמראנו הוא התסכל על הכנף והתפלא שהיא אינה נעה מעלה ומטה כמו כנף של ציפור

הילדים לא ישנו הרבה במהלך הטיסות והצליחו להעביר את הזמן עם סרטים וחוברות. טל ואני העברנו איזה שעה בתיקון הניתוחים והמצגות של העבודה האחרונה שהיה עליה להגיש להפניקס, קצת שינה, ועוד כמה סדרות טלביזיה.

תוך פחות משעה מהנחיתה בוונקובר כבר היינו ברכב המפואר שלנו... הזמנו רכב full size שיוכל להכיל את כולנו על מזוודותינו וקיבלנו אפ-גרייד לניסאן פייטפיינדר חדש ומאובזר. מי שמכיר אותי יודע שלא צריך הרבה יותר מזה כדי לעשות אותי מבסוט בנסיעה של כשעתיים וחצי לסיאטל.

הגענו למשפחת רז בסביבות תשע בערב למפגש מרגש (גומא סטייל) עם איתמר אותו לא ראינו כבר כמעט שלושה שבועות. ארוחת ערב (סטייקים כמובן) שיחות לתוך הלילה ועוד יום נגמר. את יום המחרת העברנו ללא פעילות מיוחדת – משחקי Halo ב- Xbox, סיור בשכונה, ארוחת צהריים וקדימה לשדה.

הטיסה לאנקוראג' נמשכת קצת מעל שלוש שעות. הגענו בשעה אחת-עשרה בלילה וגילינו אור יום מלא. אחרי שהתארגנו במלון שלחנו את שני המתגברים למקדונלד שממול כי הם היו חייבים לאכול משהו. השעה היתה חצות וחצי והמקדונלנד היה סגור, למעט הדרייב-טרו, בו היה תור מכובד של מכוניות. אמריקאים כמו אמריקאים, סרבו לתת להם שירות כי הם לא היו עם רכב.... go figure....

עוד מעט הכל מתחיל

עוד מעט הכל יתחיל..... עוד 9 שעות נצא מהבית למסע של כמעט חמישה שבועות... הכל יתחיל בשעה נסיעה לשדה תעופה, המתנה של שעתיים, טיסה של שלוש וחצי שעות לפרנקפורט, המתנה של ארבע שעות, טיסה של שעה למינכן, המתנה של שעה, טיסה של עשר וחצי שעות לוונקובר, שעה עמידה בתור לאימיגריישן, נסיעה של שעתיים וחצי לסיאטל, סוף סוף ניפגש עם איתמר, נבלה כמה שעות אצל משפחת רז, עוד שלוש וחצי שעות טיסה לאנקוראג'.... ואז באמת הכל יתחיל..... שלושה שבועות בקרוואן באלסקה, עוד שבוע באיי סן-חואן (ליד ויקטוריה איילנדס, סמוך לוונקובר) ועוד יומיים בוונקובר...

ההתרגשות כבר בהילוך גבוה. עוד מעט תחזור טל עם הילדים אחרי שהשאירו את כלבתינו ג'ימי אצל נילי (אחות של טל) ואני, כמובן, מוכן ומזומן להכיל את הדמעות של הילדים לכשיגיעו. אני מניח שההתרגשות תיגבר לקראת הטיסה. אצל איתן ניתן להבחין בכך די בקלות (אפילו אני הצלחתי) על פי קצב הדיבור והווליום. כמה שאלות שהחמוד הזה שואל.

למרות שיש לנו 30 שעות בדרכים (door to door) אני מניח שהמסע יעבור די בסבבה. זה תמיד כיף לטוס עם הילדים - ההתרגשות שלהם, ההתלהבות מכל דבר, והם בדר"כ ילדים טובים במצבים הללו.
 
איתמר כבר נסע לפני שבועיים וחצי ואנחנו כבר מתים לפגוש אותו (עוד 39 שעות בערך, מי סופר...). 

נעדכן מהטיסה.