Heins

ככה בדיוק דמיינו את אלסקה – עיירה קטנה עם בתים צבעוניים המוקפת בהרים מושלגי פסגות וחוף ים עם מים ירוקים/טורקיז (מינרלים מהפשרת הקרחונים), דובים ודייגים, מעט תיירים ותושבים מקומיים נחמדים. זאת העיירה היינס. על מנת להגיע למקום המקסים הזה נסענו כמעט יומיים, אבל לאחר שבילינו שלושה ימים במקום בהחלט ניתן לסכם ולומר שהיה שווה את זה. עכשיו, דרך אגב, אנחנו בתחילת המסע בין היומיים וחצי מהיינס לוואלדז.

הגענו ליינס ביום שישי בצהריים ולאחר ביקור קצר במרכז המבקרים חנינו את הקראוונים בגן המשחקים המדהים של העיירה והתארגנו על ארוחת צהריים. לאחריה, יצאנו לסיור רכוב ברחובות העיירה והדרמנו עוד קצת אל אגם צ'ילקאט הסמוך לעיירה. האגם הזה מנקז מים מהקרחונים שבסביבה וממנה יוצא נהר קצר (~2 ק"מ) הנשפך למפרץ של היינס (שיושבת למעשה במפרץ למיימי האוקיינוס השקט). האגם משמש את דגי הסלמונים להטלת ביציהם, מה שאומר שהסלמונים מגיעים מהאוקיינוס ומטפסים במעלה הנהר עד לאגם... ובדרך חלקם נאכל על ידי דובים ו/או דייגים... אחת האטרקציות של המקום היא צפייה בדובים בשעות הערב בעודם מגיעים לאגם לדוג דגים, וכך עשינו – סיירנו לאורך הנהר הלוך ושוב, ושוב והלוך, עד אשר הגיח הדב הראשון (והיחידי באותו ערב) ופסע לאיטו לעבר הנהר. אט אט יצאו הדייגים מהנהר ופינו מקום לדייג הגדול והמאיים, שמביחנתו לא התרגש מקהל הצופים, התיישב במים והחל שולה דג אחד דג, מפרק אותם במהירות ומכניס לבטן. מחזה מהמם! במשך כשעה עקבנו אחריו בהתרגשות וצילמנו אותו מכל עבר.

 

ביום השני יצאנו לטיול קצר של כ-5 ק"מ ל- Battery Point – טיול בתוך יער עבות, מלא ירוק, וכמובן מלא עצים המוליך את שפת האוקיינוס. אחרי כשעה הליכה בתוך יער חשוך משהו, יוצאים פתאום אל חוף ים שטוף שמש... חוויה נחמדה וטיול מהנה ומומלץ! אחרי הטיול שמנו פעמינו ליריד השנתי של המחוז. זה בדיוק כמו שרואים בסרטים – היריד נערך בתוך מתחם שמזכיר סט של מערבון – רחובות של בתי עץ צבעוניים ותחושה שעוד רגע ייצא איזה שריף מהמסבאה משמאל. ביריד היו כל מיני דוכנים והופעות. בעיקר התרשמנו מתחרות זריקת גרזנים (קליעה למטרה עם גרזן ארוך וכבד) וממופע Juneau Jumper – מופע קפיצת חבל של ילדים מג'ונו. מה שהם יודעים לעשות השאיר אותנו פעורי פה. היתה אווירה טובה ונראה שאנשי המקום מכירים כולם את כולם ומאוד מאוד חביבים.

היום השלישי היה עמוס. בעוד חלק אחד של החבורה נסע לעיירה לכביסה והצטיידות, פנה החלק השני לשיט קייקים באגם צילקאט. סגרנו תיאומים, לקחנו שני קייקים ויצאנו עם קבוצה נוספת לחתור במשך כשעתיים. קל זה לא היה, אבל הנוף המדהים של האגם בצבע טורקיז, מוקף הרים מושלגים עם אינספור מפלים, מהווה גורם מוטיבציוני בפני עצמו... זאת כמובן מבלי להזכיר את היצר התחרותי של חלק מהמשתתפים. היה שייט מדהים. האגם הזה פשוט נפלא (זאת על אף שלא ראינו בעלי חיים מעניינים). לאחר השיט וארוחת צהריים קלה יצאנו לטיול על עבר Seduction Point. זה שביל ארוך (11 ק"מ כל כיוון) שהולך דרומה לאורך מפרץ צ'ילקוט (שזה מקום אחר מצ'ילקאט). מכיוון שיצאנו רק בארבע למסלול החלטנו לעצור לאחר כ-2.5 ק"מ ולהשתקע בחוף הים. זה האוקיינוס, ובכל זאת המים לא היו מלוחים, ככל הנראה כי הם כל הזמן ניזונים ממי הפשרת השלגים – מה שאומר שהם קרים מאוד מאוד. למרות זאת רובנו נכנסנו לטבילה מרעננת, הקפצנו אבנים על המים ודפקנו מנוחה בשמש הקייצית שהיטיבה עימנו.
בערב, בדרך חזרה לחניון הקראוונים (הראשון שלנו שהיה בו אינטרנט כל הזמן, והמשפחה המתפעלת אותו היתה מאוד נחמדה וגם היה להם כלב סן-ברנרד ענקי) קפצנו לעוד סריקה של הנהר בחיפוש אחר דובים. אחרי שכבר התייאשנו והיינו בדרכנו לקמפינג איתרנו פתאום דובה עם גור מטיילים לחופו של המפרץ. הם היו מאוד חמודים ומכיוון שכבר היה די מאוחר לא היו הרבה אנשים מסביב. עקבנו אחריהם בהתרגשות במשך כחצי שעה ונפרדנו לשלום. סיום יפיפיה לאחד מהמקומות המקסימים ביותר שביקרנו בהם.