את מסע הקיץ שלנו אנחנו מסיימים בוונקובר. יש לנו כמעט יומיים עד
הטיסה. זה ביקורנו השני בעיר, לאחר שבפעם הקודמת היינו בה לפני כ-11 שנה בסוף טיול
קראוונים בהרי הרוקי הקנדיים. זכרנו מאוד לטובה את העיר שגם אז זמן הביקור שלנו בה
היה מוגבל. ידענו שיש כמה דברים שאנחנו רוצים לעשות וכל שנותר לנו הוא לתעדף ביניהם.
בערב היום הראשון, אחרי שנפרדנו מדני ואיליין החלטנו לעשות גיחה
ממונעת (יענו נסיעה ברכב) בסטנלי פארק. זה פארק עצום במקום הכי מרכזי בוונקובר שיש
בו מלא שבילים, גנים, פעילויות, אטרקציות, והוא נושק לרצועת חוף ארוכה ומפותלת. מצד
אחד זה מדהים איך עיר ענקית כוונקובר מוותרת על הזדמנות נדל"נית-כלכלית אדירה
כזאת לטובת פארק טבע, ומצד שני ברור שזאת אחת האטרקציות המרכזיות של העיר, שמגדירות
את וונקובר כאחת הערים היפות בעולם. הסיור בפארק לא משאיר מקום לספק מדוע בחרה
וונקובר לשמר ולטפח את הפארק. הוא פשוט מקום יפה. במהלך הנסיעה בפארק ראינו הרבה
אנשים צעירים מחופשים לכל מיני יצורים מפחידים זבי דם. חיפוש קצר בגוגל העלה שהיום
היתה בוונקובר צעדת זומבים (Zombies Walk) שזה מין צעדת קונספט
נחמדה שנערכת במקום (ובערים נוספות) כל שנה. נחמד ומעניין.
למחרת היום נסענו לפארק הגשרים התלויים בקפילנו (Capilano Suspension Bridges) שאת ההמלצה לבקר בו קיבלנו מאסי מנדלבליט.
זה פארק ביער באמצע שכונת מגורים שפיתחו בו מסלול הליכה ובו מספר גשרים תלויים.
הגשר הארוך ביותר הוא באורך של 230 מטר והוא תלוי בגובה של 70 מטר ! מסלול ההליכה
קליל ונחמד. זה היה יום ראשון ולכן היה קצת צפוף, אבל בהחלט נחמד ומעניין. אחרי פארק
קפילנו נסענו חזרה לסטנלי פארק, שכרנו אופניים ויצאנו לשעתיים של הקפת הפארק. שוב,
זה פארק מדהים והנסיעה על רצועת החוף היא מדהימה גם כן. המסלול מישורי ברובו
והחוויה של לראות הרבה אנשים מטיילים בפארק, נוסעים על אופניים או רולרבליידס, סתם
יושבים לפיקניק וכו' היתה נחמדה ביותר. מדהים כמה שפות ולאומים שונים אתה פוגש
בפארק הזה. הרבה מהם תיירים, אבל אנחנו גם קיבלנו את הרושם שוונקובר היא עיר
המכילה הרבה מהגרים ממקומות שונים בעולם.
ביום האחרון שלנו למסע היה לנו זמן לאטרקציה נוספת אחרונה. ההתלבטות
היתה בין מוזיאון המדע ובין הלונה-פארק המקומי. מכיוון שהעדפנו משהו במקום סגור
וממוזג (כדי לא להגיע יותר מדי מסריחים לטיסה) הלכנו למוזיאון (ובדרך גילינו
שהלונה-פארק סגור באותו שבוע). לא סתם המוזיאון הזה מומלץ.... יש בו הרבה הפעלות,
הוא חדיש למדי , מסודר ונקי, ומזמין את המבקר להתנסות באינטראקציה עם המוצגים.
למרות הקושי של השפה והבנת כל ההסברים הילדים ממש נהנו ודאגו לסייר בכל חלק ואולם
של המוזיאון.
סיימנו את המוזיאון בארבע ונסענו לשדה התעופה. טיסה ראשונה של 10.5
שעות למינכן, חנייה קצרה ואז טיסת המשך קצרה לפרנקפורט, המתנה של שעתיים וחצי בשדה
ואז טיסה אחרונה לארץ. הטיסות עברו בסדר והילדים העסיקו את עצמם היטב וקצת בשינה.
את הסנוביות שלנו התחלנו להרגיש בטרמינל בפרנקפורט אותו חלקנו עם כל עם ישראל
וילדיו הצעקניים... אבל אלה הם חיינו וזה העם שאיתו בחרנו לחיות. נחתנו בארץ חצי שעה אחרי חצות, עלינו על רכבת
ובערך בשלוש נכנסנו כולנו הביתה. חיכתה לנו עוגה של ורד ומצרכים שמשפחת כהן-פרידמן
השאירה לנו במקרר. היתה התרגשות גדולה לחזור הביתה ולקח הרבה זמן עד שכולם השתכנעו
ללכת לישון. סוף המסע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה